נתינת מתנות לאביונים בפורים בהעברה

כתב השולחן ערוך (סימן תרצד ס״ד): "במקום שאין עניים יכול לעכב מעות פורים שלו לעצמו ונותנם במקום שירצה". ועניים היינו ישראל ולא נכרים (משנ״ב ס״ק יב).

והיום ניתן להעביר מעות לעניים על ידי הבאנק או כרטיס אשראי, או מינוי שליח בטלפון שיתן עבורו במקום שיש עניים, ועדיף לעשות כך מאשר ליתן לפני פורים למי שאוסף עבור העניים אף שמבטיח ליתנם לעניים ביום הפורים עצמו, וזאת מכיון שיש בדבר זה מחלוקת, שבבאר היטב (סימן תרצה ס״ז) הביא את ספיקו של הספר יד אהרן: "נסתפקתי מי ששלח לחבירו שבמדינת הים שני מנות או שני מתנות לשני אביונים קודם פורים, ובפורים עצמו ודאי מגיעים לידו אי יוצא ידי חובה או לא, מי נימא כיון שבשעה ששלח לא היה חיב בהם לא נפיק, או דילמא כיון שבפורים עצמו שהוא שעת החיוב הגיעו לידו נפיק", וסיים שם שדעת היד אהרן שיוצא ידי חובה. ובמהר״י אסאד (סימן רז) הסביר שהעיקר היא קבלת העני, ואין מצוה נקראת אלא על שם גומרה ואילו מעשה השילוח נחשב רק כהכשר מצוה.
ואף שכן סברו עוד הרבה פוסקים, מכל מקום ישנם פוסקים המחמירים וסוברים שאין אדם יוצא ידי חובתו אלא אם נתנם בפורים עצמו, ובכללם מרן החיד״א (ברכי יוסף סוף סימן תרצד) שכתב שאינו חייב לשלוח המעות קודם פורים כדי שיגיעו לעניים בפורים, רק יפריש המעות בפורים ואחר כך ישלחם. ויתכן שטעמו כמו שהסברנו במקום אחר שיש הסוברים שלפני שהגיע זמן עשיית המצוה אין הוא מחויב עדיין לקיימה, ואף ששם ביארנו שודאי יש לאדם לעשות ככל הניתן על מנת להכין את המצוה אולם שם איירי במצוות שאי אפשר לולא כן, ולדוגמא מי שלא אפה או קנה מצה בערב חג הפסח איך יאכל בלילה, וכן מי שלא קנה ארבעת המינים איך יטול בחג הסוכות, אבל כאן נראה שיסוד המצוה שונה במהות, שהרי מצוה זו של מתנות לעניים ניתנה על מנת לקיימה בזמנה ואכן ניתן לקיימה בזמנה על ידי שיתן מעות לעניים בפורים, ואין צריך בדרך כלל להכין את המצוה לפני חג הפורים.

היה בפורים במקום שאין בו יהודים ואין לו למי למסור משלוח מנות, ימנה שליח בטלפון שיתן עבורו משלוח מנות במקום אחר. וכן אם יודע שבפורים יהיה במקום שאין בידו לקיים את מצות משלוח מנות, יכין מראש משלוח וימנה שליח שיתן את המשלוח ביום הפורים.

בדין מתנות לאביונים הבאנו את ספיקו של היד אהרן במי ששלח משלוח מנות לחבירו לפני פורים שיגיעו אליו בודאות ביום הפורים, והכרעתו שיוצא בזה ידי חובתו. וכתב הערוך השולחן (סימן תרצה סעיף יז): "ויש להסתפק כששלח מנות לרעהו שבמרחקים קודם פורים, ויגיעו לו בפורים אם יצא בזה ידי משלוח מנות. ויש מי שאומר דיצא, ולי נראה דלא יצא, דבעינן משלוח מנות בפורים עצמו. ועוד דהא עיקר המשלוח מנות הוי משום שמחה, ואיזה שמחה היא לו עתה מה ששלח מקודם".

והנה יש לדון בזה משום טעמי המצוה, דידועים עיקרי הטעמים שנאמרו, והם דעת הרב שלמה אלקבץ בספר מנות הלוי שחכמים תקנו משלוח מנות לרמז שעם ישראל מאוחדים באגודה אחת, היפך דברי המן שאמר מעל בני ישראל, ישנו עם אחד מפוזר ומפורד. ועל פי טעם זה אין הבדל אם שלח את המשלוח מנות לפני פורים שהרי ככל שהגיע בפורים מראה בזה אחדות.

וכן דעתו של בעל שו״ת תרומת הדשן (סימן קיא) שכתב שנתקנה על מנת שיהא לכל אחד ואחד סיפק בידו לקיים סעודת פורים ברווח, ותיקנו שישלחו גם לעשירים כדי שלא לבייש את מי שאין לו, ודאי שאין הבדל מתי שלח את המנות, ובלבד שיגיעו ביום הפורים בו מתקיים הסעודה.

ונראה שהערוך השולחן שכתב טעמים מעצמו לא סבר כמותם, ויתכן שדעתו כמו שכתב הב״ח (סימן תרצה ד״ה וצריך) שעיקר טעם משלוח המנות הוא כדי להיות שמח ושש עם חבירו על שני תשועות שעשה לנו השם יתברך: האחד, שנפרע לנו מכל צרינו ונקם נקמתנו. והשני, שהושיע לנו עד לנו עד שלא נפקד ממנו איש.